פסק-דין בתיק בג"ץ 6447/05

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        זוהי עתירה להביאס קורפוס שעניינה טענתו של העותר כי בתו, העותרת הקטינה (להלן - "הקטינה") מוחזקת שלא כדין על ידי רשויות הסעד במרכז חירום לקטינים בסיכון, שכן תוקף ההחלטה השיפוטית שמכוחה הוצאה ממשמורת הוריה פקע.

2.        הקטינה, ילידת 1994, נקלעה לסכסוך קשה בין הוריה, אשר נפרדו זה מזו בשנת 1999, ומנהלים ביניהם מאז הליכים משפטיים רבים, לרבות בעניין משמורת הקטינה והסדרי הראייה.

3.        ביום 26.1.2005 התבקש בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב על ידי פקידת הסעד להכריז על הקטינה כ"קטינה נזקקת" ולקבוע דרכי טיפול בהתאם לסמכותו על פי חוק הנוער. בין היתר, התבקש בית המשפט להורות, כי  הקטינה תוצא ממשמורת הוריה ותועבר למשמורת רשות הסעד אשר תקבע את מקום חסותה לתקופה של שלשה חודשים, וכי מנין שלושת החודשים יחל ממועד סידורה של הקטינה במקום החסות במרכז חירום לקטינים בסיכון.

4.        ביום 2.3.2005, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הקטינה תוכרז כ"קטינה נזקקת", וכי דרכי הטיפול וההשגחה יהיו כמפורט בסעיף 3(4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960. בית המשפט הורה כי דרכי הטיפול תהיינה בהוצאת הקטינה ממשמורת האחראי עליה בהעדר כל דרך אחרת, ובמסירתה למשמורת רשות הסעד, אשר תקבע את מקום חסותה. בית המשפט לא קבע לכמה זמן תימסר הקטינה למשמורת רשות הסעד.

5.        העותר הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. ביום 22.3.2005, דחה בית המשפט את הבקשה. העותר שב והגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר דחה אף הוא את בקשתו (בע"מ 3033/05, כב' השופטת ארבל ביום 27.3.05). בקשה לעיון מחדש שהגיש העותר לגבי החלטה זו נדחתה על ידי השופטת ארבל ביום 31.3.2005.

6.        ביום 31.3.2005 הושמה הקטינה במרכז החירום, במשמורת רשות הסעד.

7.        ההליכים בבית המשפט למשפחה הוסיפו להתנהל. ביום 8.5.2005, הגישה פקידת הסעד לבית המשפט בקשה הנוגעת לעניינים שונים הקשורים בדרכי הטיפול בקטינה במרכז החירום. בהחלטתו מיום 19.5.2005, הורה בית המשפט כי פקידת הסעד תגיש תסקיר נוסף עד ליום 11.7.2005, וזאת לאחר יותר משלושה חודשים מיום כניסתה של הקטינה למרכז החירום. התסקיר אכן הוגש במועד האמור, ובמסגרתו התבקש בית המשפט לקבוע מועד לדיון בעניינה של הקטינה.

8.        ביום 4.7.2005, הוגשה העתירה נשוא הליך זה. בגוף העתירה, טוען העותר כי תוקף הצו שניתן להוצאת הקטינה ממשמורת הוא שלושה חודשים בלבד, החל מיום 31.3.2005. ולאור זאת, מיום 1.7.2005 ואילך, החזקתה של הקטינה במשמורת רשות הסעד איננה כדין.

9.        ביום 12.7.2005, הגיש העותר לבית המשפט "בקשה לצרף מסמכים ולמקד טיעוני העתירה". בבקשה זו נטען, בין היתר, כי לאור העובדה שפקידת הסעד עצמה ביקשה מבית המשפט לענייני משפחה להגביל את תקופת שהותה של הקטינה במשמורת רשות הסעד לשלושה חודשים, הרי שיש לראות את החלטת בית המשפט מיום 2.3.2005 כמוגבלת לתקופה זו, הגם שההגבלה לא צוינה בהחלטה במפורש.

10.      בעקבות העלאת טענה זו, החליטה פקידת הסעד לפנות בבקשה דחופה לבית המשפט לענייני משפחה, במטרה להבהיר את החלטתו מיום 2.3.2005 לעניין משך הזמן שבו רשאית רשות הסעד להחזיק את הקטינה במשמורתה. הבקשה הוגשה ביום 13.7.2005, וצורפו לה, בין היתר, כתב עתירה זה ובקשתו של העותר מיום 12.7.2005.

11.      בית המשפט לענייני משפחה נתן ביום 13.7.05 את החלטתו בבקשה, על אתר ובמעמד צד אחד, וקבע כדלקמן:

"2.  לא נקבע זמן שהותה של הקטינה במרכז החירום בשל כך שלא היתה כל אפשרות לקבוע מראש את הזמן הנדרש לצורך איבחון מצבה של הקטינה, וכן לצורך ייצוב מצבה הנפשי, כפי שהיה בעת מתן ההחלטה.

3.  היה צורך דחוף במתן הצו, וכמובן היה ועדיין קיים הכרח לעקוב אחרי מצבה של הקטינה, וכמעט מדי יום ביומו מוגשות בקשות, אם מטעם האב ואם מטעם פקידת הסעד, האם כמעט אינה מגישה בקשות.

4.  במצב זה, מטבע הדברים, לא הוגבל תוקף הצו ולא הוגבל מועד שהותה של הקטינה במרכז החירום, ושהותה של הקטינה במרכז החירום ייקבע על פי השיפור שיחול במצבה ותוצאות האיבחון שייעשה.

....

8.  אשר על כן, ניתנה הבהרה כמבוקש, כי תוקף ההחלטה המכריזה על הקטינה כקטינה נזקקת הינה עד מתן החלטה אחרת, אולם לא לתקופה העולה על 3 שנים, בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק הנוער. הקטינה תימצא במרכז החירום עד לאחר שייערך האיבחון ויינתנו המלצות בהתאם למטרת ותכלית הקביעה כי הקטינה תשהה במרכז החירום".

12.      לאור החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, נשמט הבסיס לעתירה, והיא נתייתרה. ההבהרה שניתנה על ידי בית המשפט לענייני משפחה משמעותה היא כי תוקף ההחלטה המכריז על הקטינה כקטינה נזקקת הינו מתמשך לתקופה כוללת שלא תעלה על 3 שנים, ופירוש הדבר הוא כי הכרזה כאמור עומדת בתוקפה כיום, והקטינה מוחזקת כדין בידי רשויות הסעד, במסגרת חוק הנוער, ומכח צו על פיו.

           בנסיבות אלה, דין העתירה להידחות על הסף, משאין היא מעלה עילה להתערבות בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.